פסק-דין בתיק ת"א 797-09

1. לפני תביעה כספית בגין נזקי גוף מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "פלת"ד"), בעטייה של תאונת דרכים שלטענת התובעת אירעה לו ביום 1.3.08.

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא מבטחת הרכב בו לטענתו נפגע התובע. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי אך מכחישה את האירוע עצמו. משכך, על בית-המשפט לדון הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק, ככל שיוכרע שאירעה לתובע תאונת דרכים.

2. כעולה מכתב התביעה ומתצהיר התובע, הוא נסע ביום 1.3.08 בסמוך לשעה 20.30 עם חברו מר בוריס קופמן (להלן: "קופמן") ברכבו של מר קופמן. השניים עצרו בסמוך לקיוסק על מנת לרכוש דבר מה ולשם כך יצא התובע אשר ישב במושב הנוסע מהרכב, רכש את אותו מוצר בקיוסק וכאשר נכנס לרכב נטרקה הדלת על אצבעות יד ימין (סעיף 3 לתצהיר).

בחקירתו הנגדית הסביר התובע, כי כאשר התיישב במושב הנוסע, הותיר את ידו בחלק העליון של משקוף הדלת ואזי הדלת נטרקה (עמ' 4 ש' 17).  יחד  עם זאת לא ידע התובע להסביר מדוע נטרקה הדלת וסבר שהדבר נבע מרוח שנשבה.

קופמן אשר נכח בעת האירוע, לא הובא לעדות שכן הוא שוהה בארה"ב וכעולה מדברי התובע אין בכוונתו של קופמן לשוב בעתיד הנראה לארץ.

משכך, ביקש התובע להסתמך על עדותו לצורך קבלת תביעתו לעניין התרחשות תאונת הדרכים, תוך שהוא מבקש לחזק את גרסתו במסמכים הרפואיים ממועד סמוך לתאונת הדרכים הנטענת.

3. באת כוח הנתבעת הפנתה להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") המחייבת פירוט להחלטה המסתמכת על עדות יחיד שהוא בעל דין ובעל עניין בתוצאות ההליך. עוד הפנתה באת כוח הנתבעת להלכה כי כלל הוא שמי שנמנע מהבאת עד אשר יכול לתמוך בגרסתו, פועל הדבר לרעתו. כלומר, הימנעות התובע מהבאת קופמן לעדות יש בה, לשיטת הנתבעת, כדי ללמדינו שאין בידי קופמן לסייע לתובע.

4. כאמור, סעיף 54 לפקודת הראיות מחייב מתן פירוט שעה שבית-המשפט נסמך על עדות יחיד שהוא בעל דין ובעל עניין בתוצאות ההליך. ויודגש, לא די באזהרה עצמית של שופט כי המדובר בעדות יחיד אלא נדרש טעם אמיתי להסתמך על עדות זו, ראו לעניין זה בספרו של המלומד קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1435.

בעניינינו,  עדות התובע מתיישבת עם שורת ההגיון שהדלת נטרקה על ידו שעה שהתיישב במושב הנוסע והותיר את היד על משקוף הדלת. חיזוק אובייקטיבי לעדות זו ניתן למצוא מן המסמך הרפואי מיום 2.3.08  שם נרשם מפי התובע כי הוא נחבל באצבעותיו מדלת רכב.  בית-המשפט אינו מתעלם מכך שאלו דברים שנאמרו מפי התובע אך למעשה אלו דברים שנאמרו בסמוך לאירוע הנטען וקשה להלום טענה שכבר אז יצר התובע את גרסתו, מה גם שניתן היה ליצר גרסה נוחה יותר. 

באשר לאי הבאת העד מר קופמן לעדות, הרי שמקובלים דברי התובע שהלה שוהה בארה"ב ואין בכוונתו לשוב לארץ.  כפי שיובהר להלן לתובע לא נגרמו נזקים משמעותיים מהתאונה נשוא עניינינו, ועלות הטסתו של קופמן לישראל לצורך מתן עדות או אפילו עלות מתן עדות בדרך של ועידת וידיאו אינה עולה בקנה אחד עם שווי התביעה כולה.

5. משכך, מקבל בית-המשפט את גרסת התובע לפיה אירעה לו תאונת דרכים כנטען על ידו בתצהירו.

6. באשר לנזקים הנטענים על ידו, הרי שהתובע מאשר שלא נגרמה לו נכות צמיתה והמדובר בפיצוי בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג' והפסדי השתכרות לעבר.

אי לכך יש לפצות את התובע בגין ראשי נזק לעיל כדלקמן:

א.                  בגין ראש הנזק של כאב וסבל נפסק בזאת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,000 ש"ח שכן כאמור לא נגרמה לתובע כל נכות והוא היה בתקופה של אי כושר למשך 22 יום.

ב.                   באשר לראש הנזק של הפסד השתכרות לעבר, הרי שהתובע הצהיר כי במועד התאונה לא עבד וחיפש עבודה אך בגין התאונה לא יכול היה לחפש מקום עבודה אחר.  טענה זו אינה נתמכת בכל ראיה ועל כן אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

ג.                    לעניין עזרת צד ג' לעבר - הצהיר התובע כי קיבל סיוע על ידי קרובי משפחה וחברתו. דא עקא,  איש מכל אלה שלכאורה סייעו לתובע לא הובא למתן עדות ולא נטען על ידי התובע לקושי כלשהו להביאה לעדות. בהעדר כל ראיה אובייקטיבית על מתן עזרה על ידי צד ג'  ומאחר ומדובר בעדות יחיד של בעל דין ובעל עניין בתוצאות ההליך, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה.

ד.                   ההוצאות הרפואיות - התובע בתצהירו טען באופן כללי בלבד, וצירף קבלות על סך של 39 ש"ח, אותם תשלם הנתבעת לתובע.

7. אשר על כן, נפסק בזאת כי הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 6,039 ש"ח . כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט בשיעור של 13% ואת אגרת בית-המשפט.

ניתן היום,  י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: